ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
42304-08
09/06/2010
|
בפני השופט:
יונה אטדגי
|
- נגד - |
התובע:
1. ויקטור ואן שיפר 2. דיאן ואן שיפר
|
הנתבע:
עמדת המפתח בע"מ ב"כ עו"ד אלכס סולמונוביץ
|
פסק-דין |
פסק דין
1.התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכם מיום 3.3.05, שעיקרו רכישת הזכות שהיתה לנתבעת להציב עמדה בסניף אייס בנס ציונה, למכירת ומתן שירותי שכפול מפתחות, שילוט, מנעולנות וכיו"ב.
תוקף ההסכם נקבע ל-39 חודשים.
בתמורה לכך שילמו התובעים לנתבעת סכום חד פעמי בסך 50,000 ₪, וכן התחייבו לשלם דמי שכירות חודשיים, שהיו תלויים גם בגודל מחזור המכירות.
2.התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שהתקשרה עם אייס למכירת אותם מוצרים שהתובעים שיווקו בעצמם, וזאת בתוככי הסניף עצמו, כשלרוב הם הוצעו למכירה במחיר הנמוך מהמחיר שנמכר על ידם, ובכך פגעה הנתבעת קשות בעסקם והפכה אותו לבלתי כדאי.
בשל כך תובעים התובעים את השבת הסכום החד פעמי ששילמו (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק), פיצוי קיום והפסד רווחים בסכום של 145,600 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪.
3.הנתבעת מכחישה את טענת התובעים להפרת ההסכם.
לטענתה, ההסכם עם התובעים אינו מונע מהם למכור מוצרים דומים בתוככי הסניף.
הנתבעת טוענת, כי התובעים ידעו על כך עוד קודם להתקשרות ביניהם.
למעשה, טוענת, הנתבעת, מוצרים אלה נמכרו על ידי גורם אחר עוד קודם לכן, וההתקשרות שנעשתה עם אייס למכירתם על ידה רק מטיבה עם התובעים, משום שהדבר ניתן לשליטתם.
הנתבעת גם טוענת, שהמוצרים בסניף נמכרים ברובם במחיר זהה או גבוה מהמחיר בעמדה.
באשר לנזקים הנטענים, טוענת הנתבעת, כי הם לא נגרמו בשל מכירת המוצרים הדומים בתוך הסניף, אלא בשל מחדליהם וחוסר מיומנותם של התובעים (דבר זה מיוחס למעשה לתובע, שהפעיל למעשה את העמדה).
4.בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת, כי התובעים הם שהפרו את ההסכם עמה, בכך שבניגוד להסכם המחייב אותם לרכוש סחורה ממנה בלבד, רכשו התובעים סחורה מגורמים אחרים, ובכך מנעו ממנה רווח מתאים.
הנתבעת העמידה את תביעתה הנגדית בשל כך על סך 180,000 ₪.
תביעה נוספת של הנתבעת נוגעת לסחורה, שלטענתה, נרכשה ממנה על ידי התובעים, שלא שילמו בגינה בסך 17,490 ₪.
5.התובעים, שהם הנתבעים שכנגד, כופרים בכל הנטען כלפיהם בתביעה שכנגד.
לטענתם, הם לא רכשו מגורמים אחרים כל סחורה, למעט רכישה חד פעמית בסך של 6,000 ₪ מזכיין קודם של הנתבעת שפשט את רגלו והציע להם סחורה שנותרה לו, והם סברו שמכיוון שמדובר בסחורה שנרכשה בעבר מהנתבעת, הרי שאין מניעה לכך.
התובעים טוענים גם שלא נותרה כל סחורה שנרכשה מהנתבעת ושלא שולם לה בעדה, וכי החשבון ביניהם אופס לחלוטין.
6.יצוין, כי בהסכמת הצדדים הסתיימה ההתקשרות ביניהם ביום 24.2.08, והתובעים פינו את העמדה.
7.לאחר המצאת תצהירי עדות ראשית, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה בית המשפט יכריע בתביעה ובתביעה שכנגד על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, וללא הנמקה, וזאת לאחר הגשת סיכומים.